מה זה סיפור? מאיפה אנחנו מתחילים בכלל, ואיך אנחנו בוחרים את חומרי המציאות המוכרת כדי להרכיב אותם יחד באופן חדש? יחד ננסה להבין את המנגנון הספרותי ואת חוקיו.

קריאה: "יום מושלם לדגי הבננה", ג'.ד סלינג'ר.

תרגילים:

• מהו הסיפור שאתם רוצים לספר? Elevator pitch
• נסו לתחום את הסיפור לפרק זמן קצוב
• מהו האירוע המרכזי שמתרחש בפרק הזמן הזה
• איזה סיפור מתחבא מאחורי האירוע

מיהן הדמויות שעליהן אנחנו בוחרים לכתוב. האם בהכרח נאהב תמיד את הדמות ה'טובה' או שחלילה נזדהה עם דמות שהיא לא כליל השלמות. איך אנחנו יוצרים פסיכולוגיה של דמות בסיפור ואיך מציבים את הדמויות על לוח השחמט הספרותי כדי לאפשר להן להשתקף זו בזו. דמויות ראשיות ומשניות / הפונקציה של דמות/חולשות אנושיות כמפתח לקשר עם הקורא / נקודת  תצפית.

קריאה: אהרון אפלפלד, "עשן".

תרגילים:

• תארו תיאור חיצוני של הדמות שאפשר ללמוד ממנה על התיאור הפנימי
• מהי החולשה האנושית של הדמות הראשית: קמצנות? תאוותנות? גרגרנות? כתבו תיאור של החולשה האנושית של הדמות (הגיבור)
• תארו את דמות המשנה
• תארו את דמות המשנה דרך נקודת התצפית של הגיבור. נסו לראות את דמות המשנה כהשתקפות של הגיבור

אחד האתגרים העומדים בפני כל סופר הוא עיצוב האופן שבו הגיבור מדבר. איך סגנון הדיבור ואופני הדיבור יכולים להיות נאמנים לעלילה מצד אחד ואותנטיים מצד שני. זכור שאופן הדיבור של דמות הוא אמצעי הזיהוי העיקרי שלה.

קריאה: "הקדירה" מאת שלום עליכם.

תרגילים:

• מונולוג של הדמות הראשית מהשיעור הקודם, בשעה שהיא באה ומספרת בעצמה את הסיפור המרכזי
• כתבו את אוֹ המונולוג כשהדמות מספרת אותו במצב של חרדה
• כתבו את אותו מונולוג, כשהדמות במצב של שכרות
• (משימת רשות לאמיצים) – כתבו את אותו מונולוג כשאתם עצמכם במצב של שכרות (כוסית שלישית והלאה…)

בידי מי אנחנו מפקידים את הסיפור? מי זה הדמות שאנחנו בוראים כדי שתייצג אותנו בעולם הבדיוני/ספרותי. האם זו דמות בדויה, האם המספר הוא הכותב עצמו? מה הפונקציה של המספר בתוך הסיפור? איפה אנחנו צריכים את מילותיו של המספר ואיפה את הדיבור של הדמויות? האם כל מספר צריך נמען?

קריאה: "הקפטריה", יצחק בשביס-זינגר.

תרגילים:

• כתוב תיאור של הנמען – למי מסופר הסיפור
• מהי מהות היחסים בין המספר והנמען? מהן נקודות החיכוך ביניהם?
• הסבירו למה דווקא זהו הנמען לסיפור הספציפי שאתם באים לספר
• כתבו דיאלוג בין המספר והנמען, נסו לחשוב מה כאן נאמר מפורשות ומה הקורא אמור להסיק בלי שהדברים ייאמרו לו

הפרוזה המודרנית, ועד בכלל, שמה במרכזה את 'סיטואציית הסיפר', הסיטואצייה שבתוכה נמסר הסיפור. כך למשל 'מה מעיק על פורטנוי' של פיליפ נמסר כוידוי של פציינט אצל הפסיכיאטר בעוד 'לוליטה' של ולדימיר נבוקוב נמסר כווידויו הכתוב של רוצח מתא הנידונים למוות. בשיער ננסה להבין איך הוספה של סיטואציה נרטיבית בונה רובד נוסף בתוך הסיפור שלנו.

קריאה: קטע מתוך "לוליטה" של נבוקוב, ומתוך "סונטת קרויצר" של טולסטוי.

תרגילים:

• כתבו תקציר של סיפור קצר – אפשר לחזור ולחדד את התרגיל הראשון מהמפגש הראשון (ראו לעיל)
• כתבו סיפור מסגרת לסיפור שלכם, ובו אחת הדמויות מספרת לדמות חיצונית
• כתבו סיפור בתוך סיפור בסיפור שלכם
• כתבו את אותו הסיפור כמכתב לדמות אחרת (אפשר לנמען מהתרגילים מהפגש הקודם)

.

מה אנחנו מספרים ומה נותר במחוזות השתיקה? כל כותב הגיע לפחות פעם אחת לשלב שבו הוא כתב וכתב מכוחו של רעיון וחזון שהיה לו לסיפור שלם, ונתקע אי שם באמצע הדרך 'בלי דלק', וגילה שצריך לחזור ולהדק את העלילה. העלילה היא התשתית של הסיפור, לתוכו אנחנו יוצקים את הרעיונות ואת התפיסות הפסיכולוגיות והפילוסופיות שלנו. אבל על מנת שאת אלה נוכל להציג בפני הקורא תוך תנועה, אנחנו חייבים עלילה. במפגש נדבר על בניית העלילה ועל יחסי העלילה-דמות.

קריאה: פרק או מאמר על בניית עלילה – מתוך סיפור של בריאן מגי.

תרגילים (הפעם קצת תרגילי 'מתמטיקה'):

• קחו את הסיפור שאתם מבקשים לספר וחלקו אותו לארבע מערכות. זכרו שכמו בדרמה תיאטרונית, כל מערכה צריכה לקדם אותנו משלב אחד בעלילה לשלב הבא ועד לסוף
• קחו כל מערכה וחלקו אותה לארבע 'תמונות'. זכרו שכל תמונה צריכה לתת לנו תמונה נוספת כדי להשלים את המהלך העלילתי של המערכה
• תחשבו מהי הדרמה הגלויה בבניית העלילה ומהי הדרמה הגלויה. את מה שמים בחזית ואת מה בירכתי הסיפור

אנחנו יכולים לזהות בקלות סגנונות ספרותיים – ש"י עגנון, יעקב שבתאי, אורלי קסטל-בלום ובעלי סגנון מובהקים אחרים בספרות העברית. במפגש ננסה להבין מה אפשר לקחת מהסגנונות שלהם כדי לפתח סגנון משל עצמנו, ואיך אנחנו משתמשים בסגנונות שונים לצרכים ספרותיים שונים.

קריאה: פתיחת "סיפור פשוט" של עגנון.

תרגילים:

• בחרו את אחת הסצינות מהתרגילים הקודמים והתחילו בכתיבתה (שימו לב אם התחלתם לכתוב בגוף ראשון או בגוף שלישי)
• קחו את הקטע שכתבתם, וכתבו אותו בצורה המליצית והמסולסלת ביותר (שעדיין נותרת בגדר ההגיוני)
• כתבו את הקטע בצורה הכי מינימליסטית וישירה
• נסו לראות איזה סגנון מתאים למה

הסעיף הכי חשוב בחוזה שבין הקורא הוא שהסיפור יהיה מעניין, שירתק את הקורא. אחת האמצעים לכך הוא ההומור. זו לא שאלה כאן של מצחיק או עצוב, ואפילו לא של קומי או טראגי. הומור הוא חלק הכרחי כדי להציג דווקא את העצוב, את השרירותי, את גורלו של האדם בתוך קיום שהופך בלתי נסבל.

קריאה: מתוך "מה מעיק על פורטנוי" של פיליפ רות.

תרגילים:

• בחרו סצינה נוספת (ראו שיעור 6), שלדעתכם יש בה את פוטנציאל האבסורד או הגרוטסקה הגדול ביותר. זכרו שבספרות, בשונה מן החיים עצמם, ההומור הוא קוטב הכרחי.  ספרו את מהלך ההתרחשות בסצינה
• תנו לדמות מופרכת לספר את קטע הסיפור הזה. – תוך שמירה על הזיקה המקורית לסיפור
• שימו את הדמות המופרכת בתוך סיטואציה מופרכת, שדרכה היא מספרת את הסיפור. לדוגמא – חייל שהגיע חזרה מהמילואים ושהעסק שלו קרס. מי שיספר את סיפור קריסת העסק, תהייה החותנת שלו, שממילא התלוננה עליו גם לפני המלחמה שהוא לוזר. סיטואציה מופרכת: היא מספרת את הסיפור הזה כשמראיינים אותה לטלוויזיה על בני משפחה שמתגייסים למען חיילי המילואים

במפגש נדבר על עיצוב היחידה העלילתית הקטנה ביותר, הסצינה: הרגע שבו דמות פועלת בתוך מרחב מוגבל. כיצד מתזמרים את האלמנטים השונים בסצינה ליצירת מקסימום משמעות.

קריאה/צפייה:

1. היצ'קוק – סצינת המסעדה מתוך 'ורטיגו'
2. דוסטוייבסקי – מתוך סצינת המנזר, 'האחים קרמזוב'

תרגילים

• תארו את המרחב של הסצינה
• תארו 'פריז פריים' שבו נמצאות הדמויות ושיכול לספר את הסיפור של הסצינה, עד כמה שניתן מתוך התמונה
• "תלחצו פליי' – ותנו לדמויות לנוע במרחב במשך דקה שלמה