מכתב לעצמי, מה ראיתי מה חוויתי, מה נותר בי. נתרחק ונהיה לזרים – נראה את הבלתי נראה על ידי פורקן ותיעוד. נבין כיצד המילים משנות מימד ועוברות לספר רגשות ותמונות, תמונות ורגשות – כאשר הגיבור הוא אני ואינו אני. נחווה יחד את הקריסה ונאפשר לטקסט להיות התהום.

הדברים ממשיכים לחיות בתוכי, כיצד להפסיק לחיות בתוך התודעה השולטת בי. אינני מסוגל לבחור מה לשכוח והאם הזכרון הוא האמת שקרתה? האם זה כלל משנה בעוד החווייה הרגשית ממשיכה לגדול בתוכי ואינני מסוגל לנוע ממנה אל החיוך והחיוביות. באמצעות הכתיבה נשנה את נקודת המבט. נשנה לפרקים את הגוף שבו אנחנו כותבים ונביע את אותם הדברים. נאפשר לתודעה לשחרר את האחיזה בפרטים ונייצר מרחב התרחשות של לוח לבן.

יש לי שתי אופציות: עלי לנהל סיטואציה או להיות מנוהל על ידי הסיטואציה. נכתוב דיאלוג עם עצמי ועם החיים. כאשר לאט נגלה את הרצונות התת-הכרתיים, את מה שלא נאמר, את הסאב-טקסט, את הרצונות הלא מוצהרים. בנוסף, באמצעות ספר או סיפור ילדים, אשר נלביש עליו חווייה פרטית – איתה אנחנו רוצים לשוחח וממנה אנחנו מבקשים להיפרד.

נבין מהו מימד, תנועה בתוך חלל וזמן. תנועה הנתפסת באמצעות החושים. נשתמש בחושים כאומנות המתארת את החווייה שנקראת מציאות יומיומית ולא רק מסבירה אותה. ראשית, נכתוב את הדברים ברצף של פעולות כלומר כמעט ללא תארים או תיאורים כדי לתת לפעולות "האוטומטיות" לספר סיפור שאנו כבר לא מבחינים בו. לאחר מכן נספר על הדברים – ובסוף נספר את הדברים. נבין כיצד אנחנו כבני אדם, מבלי ששמנו לב, עברנו ל"מוד-הישרדות" ומתי הגיעה העת להפסיק לשרוד ולשוב לחיות.

באמצעות חיבורן של מילים מעולמות שונים לכדי משמעות פרטית נשאף לנוע קדימה בשביל הנוצר מעצמו המחבר אותנו מחדש אל עצמנו ומעצמנו לחדוות החיים. למה אני כותב.ת? כי זה עושה לי טוב! נחזור אל ראשיתם של הדברים, אל הניצוץ הראשוני של הכישרון הטבעי של כל אדם. באמצעות שפה פרטית בתוך השפה הכללית נתחבר לראשוניות של הדברים. לאותנטיות ולאינטימיות שלי כאדם עם חוויית הקיום, נתחבר לרגשות ולמצבים הבסיסיים ביותר שלנו כמו חיוניות, אומץ לב, בטחון מחודש בחיים, אינטואיציה, אינסטינקטים, לב פתוח, עוצמה טבעית ועוד.

בחיים כמו בכתיבה – החלק הכי קשה הוא השכתוב. נשתמש בדמיון ונתהלך בין ההזוי והמציאותי לבין הדמיוני והחווייתי. נלך אל מחוזות הפנטזיה, האלגוריה, המשל ועוד. ניכנס אל הזיכרון והבדיון ונייצר טקסט בין מה שהיה לבין מה שעתיד להיות – נבנה מציאות ואמת ספרותית שהנה מציאות לכל דבר. במהלכי הכתיבה נפעל במקביל למציאות עצמה ונתמקם מחדש בחיינו.