מזה כמה שנים אני תלמידה מתמידה ב"נוצה וקסת" ונעה בין הקורסים המגוונים השומרים על רמה גבוהה של מרצים וקשת צבעונית של תלמידות ותלמידים. כולנו אוהבי קריאה וכתיבה, כולנו חולמות על הסיפור הבא או על הספר פורץ הדרך שנכתוב. מנסיוני, כל קורס מצייד אותנו בכלים חדשים ומציג תובנות מעמיקות שלא חשבתי עליהן קודם. ובעיקר – מכריח אותי לכתוב.
בין כלל הסוגות הספרותיות, ממואר היא סוג אינטימי ועדין ומאד מאד חשוף. כתיבת ממאור וקריאתו בפני קהל קשה שבעתיים מקריאת טקסט בדיוני. התנסיתי בכמה קורסים כאלה ב"נוצה וקסת", לפני שנה עם שי עמית ב"לכתוב מלחמה" ועם יעל שכנאי ב"אמהות ובנות". שניהם היו נפלאים, הרגשתי בהם נוח, למדתי מהם המון, כתבתי וכתבתי ותיקיית הממוארים שלי הלכה ותפחה.
השנה בחרתי בקורס של ד"ר יעל בן צבי מורד, לאחר שהאזנתי להרצאה בודדת שלה שהציגה את משנתה על "ממואר קצר". התפיסה הזאת, שאפשר לכתוב ממואר ב-300 מילה, משכה אותי מן הרגע הראשון. האפשרות לזקק זכרון ולהציג אותו בקצרה מבלי לוותר על איכות הכתיבה ועל העברת המסר, הייתה מאתגרת.
מה שקרה במהלך השיעורים היה קסם. מצאנו את עצמנו בקבוצה שכולה נשים וכבר בתחילת השיעור הראשון, כשכל אחת הציגה עצמה בקצרה, הרגשתי שמתגבשת כאן קבוצה וירטואלית מיוחדת במינה. למרות השוני בינינו והמרחק הפיזי, הצליחה המנחה להשרות אווירה של הקשבה, אמון ואמפטיה. כל אחת נפתחה בפני חברותיה ללא היסוס וללא חשש משיפוטיות. התגובות היו מאוזנות ומַפרות. השיעורים נפתחו תמיד בהרצאה תיאורטית קצרה של ד"ר בן צבי מורד, שמסגרה את הנושא שעל הפרק. קטעי ספרות רלוונטיים נשלחו מראש וסיפקו הדגמה והשראה לכתיבה. השיעורים התנהלו בנחת ובחן ואִפשרו עוד ועוד פתיחות וכתיבה אישית. עוד משהו שמייחד את יעל הוא המסירות שלה לכל אחת ואחת. היא קראה את כל התוצרים שלנו והגיבה אישית לכל אחת ואחת. היא גילתה משמעויות, שאפילו הכותבת לא ידעה שהתכוונה אליהן, הציעה שיפורים בעדינות, ונתנה תמיכה אישית ועידוד להמשיך ולכתוב.
ממליצה בחום לכל אוהבי/ות הספרות והכתיבה.