בפרק העשרים וחמישה של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארחת אצל שי עמית הסופרת, המשוררת והעורכת שרי שביט. יוצרת שנעה ברוך בין השירה לפרוזה מהיום שפגשה במילים הכתובות. מהלגימה הראשונה יצאנו למסע אל ילדותה של שרי. ברוחב לבה היא פתחה בפנינו את מרחב ילדותה, עלינו יחד במדרגות לעליית הגג שם היו הספרים שחיבקו אותה. גם כשדיברנו על היעדר, על איש שעזב ועל יתמות מוקדמת – הרמנו לחיים בדרכה האצילית והזקופה. בראייתה הפנורמית על החיים ברכנו על המצוי ועל ילדה שילדותה מגולמת כמעט בלגדל את עצמה. שוחחנו כיצד המילים הכתובות יצרו בה תוקף, ליוו אותה אל הנערה והעלמה שהפכה להיות, ואיך מאחורי הבר התבוננה וראתה את הבלתי נראה עד שהמילים נבעו מתוכה. על השיר שכתבה וחייב אותה להתמסר לספר שירה שלם, ולמה בדרך עצרה כדי לברוא עולם בפרוזה. דיברנו על פרסים שלעתים מביכים אותה, על המשוררת, הסופרת, האישה, האמא והאדם שהיא בכל יום הופכת להיות. כיצד היא עדיין צומחת בין ספר שירה לפרוזה, צמיחה שמאפשרת איחוד אטי, רך ונעים – בין הילדה ההיא לאישה הבלתי מנוצחת שהננה. כשעצרנו מדי פעם בשולי השביל היה נדמה כי סימני הדרך מקושטים בצלקות מלאות יופי, עדות לחוסר היכולת להיכנע, ולתנועה תמידית קדימה והלאה המייצרת את הדרך שלה. כן היא עדיין בחיים, סיימה להתנצל לפני שנים, מגלמת את הנבואה של עצמה.
~*~
שְׁכַר סוֹפְרִים הוא דיאלוג מצולם, שיחות אותנטיות על ספרות ושירה. בכל שבוע יתארח בסלון הספרות של עברית ונוצה וקסת – סופר.ת, משורר.ת, עורכ.ת, חוקר.ת שפה וספרות ועוד, לשיחה (אולי מעט מבוסמת) על מסע חיים, תפיסת עולם ספרותית, כתיבה לצד החיים או ככלי להישארות בחיים, כניסה אל תוך התודעה. ננוע יחד במודע ובתת-מודע של האורח.ת, בין הטקסט לסאב-טקסט של המילים המדוברות בחופשיות, נקלף שכבות של חשיבות עצמית ונטייל במרחבי מחשבותיו, נבין את תפיסת עולמו, ננסה לפרק את היכולת להתבונן ולכתוב את ועל המציאות הנתפסת בחושים. נתרגש ונצחק בין כוחות של שקיעה וצמיחה, נעצור לנשום בין תחנות חיים ובין ספר לספר, עד לפרשנות הפרטית לאופק הספרותי במרחב בו אנו חיים.