בפרק העשרים ושבעה של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארח אצל שי עמית אייקון התרבות הישראלית יאיר ניצני. יאיר חצה איתנו יחד גשר המעביר מהבמה, המוזיקה והבדיחה המתוזמנת אל הכתיבה במקום שבו כבר אי אפשר להסתתר מאחורי פאנץ’ מבלי לשלם מס רגשי. שוחחנו על המסע הפרטי שלו כנער המתבונן מהצד ומתעניין דווקא במאחורי-הקלעים של המוזיקה, עד לעלם בגל"צ שלאטו עובר לקדמת הבמה. יאיר הסביר לנו מדוע הומור הוא לא קישוט אלא כלי הישרדות, ועל הרצינות שמתגנבת דווקא כשמפסיקים להצחיק בכוונה. על כתיבה כעיסוק לא ברור שמתחיל ב“יהיה קצר” ונגמר בספר. בין לגימה ללגימה דיברנו על המרחב שבין בדיחות יבשות להערות עצמיות. בכנות ובנדיבות נגענו בזמן, בגיל, בדימוי הציבורי מול הבן-אדם בבית. כשדיברנו על ספריו וכתיבתו הבנו מהו האומץ להמציא את עצמך מחדש, גם כשברור לך לגמרי שאין לך מושג מה אתה עושה, אבל זה כבר חלק מהקסם היאיר ניצני כבר חמישה עשורים.
~*~
שְׁכַר סוֹפְרִים הוא דיאלוג מצולם, שיחות אותנטיות על ספרות ושירה. בכל שבוע יתארח בסלון הספרות של עברית ונוצה וקסת – סופר.ת, משורר.ת, עורכ.ת, חוקר.ת שפה וספרות ועוד, לשיחה (אולי מעט מבוסמת) על מסע חיים, תפיסת עולם ספרותית, כתיבה לצד החיים או ככלי להישארות בחיים, כניסה אל תוך התודעה. ננוע יחד במודע ובתת-מודע של האורח.ת, בין הטקסט לסאב-טקסט של המילים המדוברות בחופשיות, נקלף שכבות של חשיבות עצמית ונטייל במרחבי מחשבותיו, נבין את תפיסת עולמו, ננסה לפרק את היכולת להתבונן ולכתוב את ועל המציאות הנתפסת בחושים. נתרגש ונצחק בין כוחות של שקיעה וצמיחה, נעצור לנשום בין תחנות חיים ובין ספר לספר, עד לפרשנות הפרטית לאופק הספרותי במרחב בו אנו חיים.