בפרק השמונה עשר של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארחת אצל שי עמית הסופרת יעל נאמן. סופרת יוצאת דופן. שנדמה לפעמים שהיא מנוכרת לתואר סופרת, מעין רואה שאיננה נראית מבחירה. כתיבתה בוהקת ומנצנצת, זוהרת ומוארת במרחבי הספרות העברית מבלי לנסות להיות כזאת. כתיבתה לוכדת את הזמן בעודו מתרחש (הרבה לפני שיהפוך לזיכרון). יעל היא סופרת קשת כתיבה שכל חייה נאבקת בצנזורה הפנימית שלה. היא לקחה אותנו אל ילדותה בקיבוץ, צעדנו בשביל עם הילדה שהחלה לכתוב כבר בגיל צעיר והאזנו לקראת שינה לספרים שקראו לה בבית הילדים. אלה לא היו סתם מילים עבורה, כי אם תחליף לחום וחיבוק של הורים הקוראים סיפור לפני השינה. בין לגימה ללגימה התבגרנו עם הנערה והעלמה שכבר הבינה שהקושי לחלק מהילדים הגדלים בחינוך הקיבוצי הוא שאין שוויון בתכונות חמקמקות כמו להיות אהוב. היא שיתפה אותנו איך למדה להילחם בצנזורה הפנימית שלה, ובגיל חמישים החלה הנביעה הפנימית לפרוץ, לא כדי להיזכר או לתעד אלא כדי לתת ביטוי להתעסקות הקיומית שלה בשאלה כיצד לחיות – לתת ביטוי שאינו מופשט, שאינו מדובר או מצוי רק במחשבה, לסיפור המתחולל בתוכה בכל רגע. מספר לספר יעל איפשרה לנו כניסה אל מרחבה הפנימי כדי הבין שהכתיבה היא ניסיון לכתוב בתוך עיוורון, שניתן לכתוב רק את מה שהצלחת לתפוס.
~*~
שְׁכַר סוֹפְרִים הוא דיאלוג מצולם, שיחות אותנטיות על ספרות ושירה. בכל שבוע יתארח בסלון הספרות של עברית ונוצה וקסת – סופר.ת, משורר.ת, עורכ.ת, חוקר.ת שפה וספרות ועוד, לשיחה (אולי מעט מבוסמת) על מסע חיים, תפיסת עולם ספרותית, כתיבה לצד החיים או ככלי להישארות בחיים, כניסה אל תוך התודעה. ננוע יחד במודע ובתת-מודע של האורח.ת, בין הטקסט לסאב-טקסט של המילים המדוברות בחופשיות, נקלף שכבות של חשיבות עצמית ונטייל במרחבי מחשבותיו, נבין את תפיסת עולמו, ננסה לפרק את היכולת להתבונן ולכתוב את ועל המציאות הנתפסת בחושים. נתרגש ונצחק בין כוחות של שקיעה וצמיחה, נעצור לנשום בין תחנות חיים ובין ספר לספר, עד לפרשנות הפרטית לאופק הספרותי במרחב בו אנו חיים.