בפרק השלושים ושלושה של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארח אצל שי עמית הסופר יוסי סוכרי. מן הקולות הייחודיים בספרות העברית, כזה אשר יצירתו נעה בטבעיות בין ספרות, פילווסופיה והיסטוריה . דרך ספריו ומסע חייו, יוסי מבקש להתבונן באדם, בעולם ,בזיכרון ובחברה, ולהעניק מקום לסיפורים שנותרו מחוץ למרכז התודעה. יש סופרים הכותבים סיפורים, ויש סופרים המבקשים להציל באמצעותם זיכרון וללת קול לחסרים אותו. בין לגימה ללגימה יצאנו אל ראשית חייו, מן הבית שממנו צמח אצל סבתו בפרדס כץ , דרך הצפון הישן של תל אביב שבה גדל ועד לבמה בברודווי שם עלה ספרו כמחזה . שוחחנו על מקומה של ההיסטוריה בעיצוב הזהות האישית והלאומית, על הזיכרון ככוח יוצר ועל הספרות כמרחב המשיב קול למי שנותרו בשולי הסיפור. התהלכנו יחד בין פילוסופיה לספרות, בין מחקר לדמיון ובין אמת היסטורית לאמת ספרותית. יוסי שיתף אותנו כיצד מציאות, מחשבה וחוויה אישית מתגבשות לכתיבה, והופכות עדות פרטית לשאלה אנושית רחבה. דיברנו על ספרות שאיננה רק אמנות של מילים, אלא מעשה מוסרי המבקש להרחיב את גבולות הזיכרון והחמלה.
כשבקבוק היין התרוקן לאיטו, הבנו כי שלוש אהבותיו הגדולות של יוסי – הספרות, ההיסטוריה והפילוסופיה, אינן אלא שלוש דרכים שונות להתקרב אל אותה שאלה עתיקה: מהו אדם. אולי משום שכל ספר שלו מבקש לא רק לספר סיפור, אלא להאיר חיים שנשכחו, לבחון מחדש את העבר, ולהזכיר כי הספרות אינה רק משקפת את המציאות, היא מעניקה לה משמעות ואפשרות להישיר אליה מבט.
~*~
שְׁכַר סוֹפְרִים הוא דיאלוג מצולם, שיחות אותנטיות על ספרות ושירה. בכל שבוע יתארח בסלון הספרות של עברית ונוצה וקסת – סופר.ת, משורר.ת, עורכ.ת, חוקר.ת שפה וספרות ועוד, לשיחה (אולי מעט מבוסמת) על מסע חיים, תפיסת עולם ספרותית, כתיבה לצד החיים או ככלי להישארות בחיים, כניסה אל תוך התודעה. ננוע יחד במודע ובתת-מודע של האורח.ת, בין הטקסט לסאב-טקסט של המילים המדוברות בחופשיות, נקלף שכבות של חשיבות עצמית ונטייל במרחבי מחשבותיו, נבין את תפיסת עולמו, ננסה לפרק את היכולת להתבונן ולכתוב את ועל המציאות הנתפסת בחושים. נתרגש ונצחק בין כוחות של שקיעה וצמיחה, נעצור לנשום בין תחנות חיים ובין ספר לספר, עד לפרשנות הפרטית לאופק הספרותי במרחב בו אנו חיים.