בפרק השביעי של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארח אצל שי עמית המשורר אלי אליהו. אלי הצליח בשני העשורים האחרונים לקבע את שיריו כהיוולדות מחדש של שירה עברית בתוך הישראליות החדשה. הוא עשה זאת בצניעות, בסבלנות אך בנחישות, מתוך רצון אינטימי של אדם רגיש מאוד בעולם, למצוא את היכולת להתרחש בנינוחות במרחבי המציאות ולסמוך על השפה שתביע את חוויית הקיום הפרטית שלו, כפי שהוא תופס אותה בחושיו. מסעו אל ספריו הוא תנועה המפענחת את קולו בין שלל הקולות והצלילים של המשוררות והמשוררים שקדמו לו. דיברנו על הילד בדרום תל אביב שכבר אז ידע שיהיה משורר ועל הכישרון והניצוץ הטבעי שזיהו בו המבוגרים בבית הספר ברמת גן. בין לגימה ללגימה שוחחנו על ראשית שנות השלושים של חייו, כשהיה בטוח שכלום כבר לא ייצא משיריו, עד למפגש מקרי עם אגי משעול. אלי לקח אותנו יחד בשביל שבין תחרות כשרונות של נער ותשבצי היגיון, ועד לכתבי עת ולוח שעם שעליו נעוצים מכתבי דחייה. ניווטנו באמצעות הטלת ספק עד שהמילים נטענו מספיק משמעויות, הבשלות הנפשית הגיעה, ואיתה האבהות והאהבה לבת שנולדה. הגענו אל נקודה אחת בזמן בה הגיל הטבעי של הרוח התאחד עם הגיל הפיזי ובו ברגע נולד משורר – גם בעיני עצמו.
~*~
שְׁכַר סוֹפְרִים הוא דיאלוג מצולם, שיחות אותנטיות על ספרות ושירה. בכל שבוע יתארח בסלון הספרות של עברית ונוצה וקסת – סופר.ת, משורר.ת, עורכ.ת, חוקר.ת שפה וספרות ועוד, לשיחה (אולי מעט מבוסמת) על מסע חיים, תפיסת עולם ספרותית, כתיבה לצד החיים או ככלי להישארות בחיים, כניסה אל תוך התודעה. ננוע יחד במודע ובתת-מודע של האורח.ת, בין הטקסט לסאב-טקסט של המילים המדוברות בחופשיות, נקלף שכבות של חשיבות עצמית ונטייל במרחבי מחשבותיו, נבין את תפיסת עולמו, ננסה לפרק את היכולת להתבונן ולכתוב את ועל המציאות הנתפסת בחושים. נתרגש ונצחק בין כוחות של שקיעה וצמיחה, נעצור לנשום בין תחנות חיים ובין ספר לספר, עד לפרשנות הפרטית לאופק הספרותי במרחב בו אנו חיים.