געגועיי לטלפון הציבורי

סיפור מאוד אמיתי שכבר סופר:

בשנת 1996 התחלתי ללמוד באולפנת צ' המוכרת בשמה העממי 'נווה תרצה בגרסה הירושלמית' או בשמה הנוצרי 'אותו המקום', או בכינוי ההרמורניקי "משמרות המהפיכה למען גרביים בסנדלים."

שתי אטרקציות היו במוסד ההוא: הטלפון הציבורי (טלכרד, אלא מה) והגג שאליו טיפסנו כדי לעשן.

הטלפון הציבורי היה נפלא ממש כי היה אפשר לחייג גוביינא לכל מיני מקומות, ישיבות תיכוניות, נניח, ולדבר עם בני האדם הקדמון המכונים 'בנים', למרות שו' החיבור בין נקבה לזכר לא הורשתה – אפילו לא בשיעורי לשון. אבל הכי הכי אהבתי לטלפן- יחד עם חברה- למשמרת הצניעות שפרסמה את המספר שלה בכל רחבי העיר, שם נהגנו להשאיר הודעות באורך קילומטר על כל מיני ארחי פרחי (בדויים כמובן) שלא נוהגים בצניעות. "היום ראינו ברחוב החזוניש אישה בעלת עצם בריח חשוף ומרפק מידלדל." הודענו לפומית. "ברגע זה במלכי ישראל חוצה תינוק את גן המשחקים והטיטול מציץ ממכנסיו." וכך המשכנו לחגוג, עד שכבר לא היה מקום במשיבון הצנוע ואני נקראתי בדחיפות אל המנהלת של אותו המוסד. "זאת את שהתקשרת מהטלפון הציבורי שלנו למשמרת הצניעות?" היא שאלה בקול חמור. החלטתי ליישם את חוק מספר 1 בחוק הפלילי: "יש אלף תלמידות באולפנה. למה תמיד מאשימים אותי?" התלוננתי והיא שאלה בתגובה: "מעניין שמכל האלף תמיד מגיעים לאחת. ופעם אחת אני רוצה להבין מה מקור המשיכה שלך ושל עוד כמה בנות לגג."

אמרתי לה שאני רוצה להיות קרובה להשם ובשביל זה אני מוכנה לטפס לשמים למרות שבכלל נולדתי עם ריאה אחת, אבל אם השם לא מעריך את זה אני מוכנה לקפוץ משם, כמו אנשי מצדה הגיבורים והאמיצים, למען ייראו ויראו. היה נראה שהמנהלת מתחילה לחבב את הרעיון אז מלמלתי משהו מעורר רחמים והמנהלת אמרה: "דהן, יש לי פה עדות, הקלטה של הקול שלך שאת השארת את כל ההודעות האלו וגמרת את הסרט של הקלטת שלהם, שזה גזל ובל תשחית."

"אוקיי," אמרתי בקול של משפטנית, "אני אשמח לשמוע ולקבל את הראיות." בזמן שהיא הדליקה את הרשמקול הקטן התפללתי לכל הקדושים והקדושות שהכרתי וגם לכוחות האופל: זימנתי את רבי מאיר, רבי שמעון, ביקשתי מזאוס שיגן עליי והתחננתי ללילית שפעם אחת תתנהג יפה לנשים.

"אני לא מבינה למה זה לא פועל.. לפני שתי דקות זה עבד," אמרה המנהלת והביטה בי במבט נורא. "את יכולה ללכת," היא אמרה במאמץ כביר ובשנאה מובנת.

שנה-שנתיים לאחר מכן הגיע הטלפון הסלולארי, אבל זה כבר ממש לא היה אותו הדבר. געגועיי לטלפון הציבורי.

–