שכונת קוממיות

היום שאל אותי מישהו ברחוב איך להגיע לשכונת "קוממיות".
"לאן?" שאלתי וניסיתי להיזכר.
"קוממיות," הוא אמר והוסיף, "שכונה של עשירים לא רחוק מבית ראש הממשלה."
"אני ממש לא מכירה," אמרתי לו והוא מיד התחיל להתלונן, "ואת לא הראשונה. איזה מין ירושלמים אתם, לא יודעים היכן נמצאת שכונה ועוד שכונה עם שם עברי ויפה כל כך."
מיד הציף אותי זיכרון קדום. אמרתי, "אהה, אתה בטח מתכוון לטלביה."
"טלביה? ממתי קוראים ככה למקום?"
"ממתי שהיא קיימת. בערך מיליון שנה אם לא כוללים את התקופה שבה הדינוזאורים חנו בה."
האיש אמר, "בושה, יש שם עברי, קוממיות, ואתם מעדיפים להשתמש בשם ערבי כמו טלביה. זה לא יצליח לכם."
לא שאלתי מי זה "לכם". למרות שלמיטב ידיעתי הייתי לבד.
"תגיד מה יש לך לחפש בטלביה סליחה בקוממיות," שאלתי את המופרע והצגתי שאלה לאלוהים בלב: מדוע עלי נופלים כל ההזויים? מדוע לא ייפול עלי יום אחד מיליארדר קשיש שרוצה להוריש את כל כספו למען הספרות והוא פשוט פספס את הפנייה לספריה הלאומית?
"יש כנס אקדמי מחקרי על האירוע. מעניין מאוד. אולי תבואי גם."
"על איזה אירוע אתה מדבר?"
"האירוע. האירוע במסגרת המאורעות של השבעה באוקטובר. על מה חשבת שאני מדבר?"
"אהה, חשבתי שהתכוונת לאירוע של האחיינית שלך בעין יעל. הבנתי שהיה יפה מאוד. השמלה של הכלה ישבה עליה בול. תגיד לי, כמה מנות היו בבופה המרכזי וכמה בשולחנות? הדי ג'יי- היה בסדר? וסידור הבלונים? אני מקווה שבחום הזה הפרחים לא מתו. לך תדע פברואר מתנהג השנה כמו אוגוסט."
"תקשיבי גבירתי, אני לא מכיר אותך, אבל תני לי להגיד לך משהו: המילה טבח מנציחה את התחושה הקורבנית שיש בציבור."
"באמת? תחושה קורבנית? מוזר. מוזר מאוד. אלפים נרצחו, נחטפו ונאנסו בזמן שלשלטון לקח ארבע עשרה שעות להגיב. מדהים שאחרי זה הציבור מרגיש קורבן. למה הוא מרגיש ככה? הוא מוכרח ללכת לטיפול זוגי. אגב, כשאתה אומר ציבור אתה מתכוון לנשים, תינוקות, ומשפחות?"
"בסדר גבירתי, הבנתי מי את."
"כן? אשמח שתגלה לי: מי אני?"
"עוכרת ישראל."
"אני עוכרת ישראל כי אני משתמשת במונח המדויק למה שעשו חמאס?"
"כן, בדיוק. לא יזיק קצת כבוד להחלטות הממשלה. שדרי קצת חוסן."
"כבוד לממשלה שמנציחה את עצמה בחוק שלא יעז להזכיר את הדבר הנורא ביותר שקרה פה במשמרת שלה?"
"מילים יוצרות מציאות."
"כן רק שעכשיו המציאות יוצרת מילים. בלקסיקון שלי קוראים לזה דיקטטורה וצנזורה."
"בסך הכול שאלתי איך להגיע לשכונת קוממיות."
"אז בסך הכול אענה לך ככה: אם אתה רוצה להגיע לקוממיות כדאי שתעבור דרך גונן א', אחר כך תמשיך לגונן ג' ואז תחתוך דרך גונן ז'- ותעלה דרך גינת הגבורה והחוסן. אם תסתבך, תשאל. כל אחד יגיד לך בדיוק היכן נמצאת גונן ט' ואז תחצה את גבעת הורדים. כשתגיע לרחוב "ראו כיצד אני עוצר את התנועה בכל בוקר ברכב השרד שלי כי אני חזק וגדול ומרשים", תמשיך עוד קצת למעלה לכיכר על שם פולארד עד שתגיע למחוז חפצך, לשכונת קוממיות."
הוא אפילו לא אמר תודה. מיד הלך משם בצעדים נחושים ופטריוטים מאוד שהעידו על השקפת עולמו ששידרה חוסן.
צעקתי אחריו, "ואני מקווה שיהיה אירוע יפה ומשמעותי. אל תשכח את הפרחים בחום הזה."

–